<h1>שבלי הלקט דין כלאי בגדים סימן מ"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ועוד מצאתי, יש שמוכיחין מהא דאמרינן בפרק במה מדליקין [שבת כ' ע"ב], צמר מכווץ כוויץ, אם אדם מוצא חוט בבגדו ומסופק אם הוא של צמר או פשתן, יכול להבחין בזה, אם כויץ ודאי של צמר הוא. ומורי רגיל לעשות, לוקח חוט של פשתן ואותו חוט שמסופק בו ונותנן על האור, של פשתן הולך ודולק ואינו מתהפך ושל צמר כווץ ומתהפך על גבי הגחלים, ובנסיון הזה התיר הלכה למעשה.
<h2>דף קלט:</h2>
והייתי תמה מאד על מה שאתה מסופק בטלית שאינה מצויצת כל עיקר, דהא גרסינן בפרק ר' אליעזר דתולין [שבת קל"ט ע"ב], אמר רבא בר רב הונא א"ר חמא בר גוריא, מתעטף אדם בכילה ובכסתהא ויוצא בה לרשות הרבים בשבת ואינו חושש, ומאי שנא מדרב הונא, דאמר רב הונא, היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי, הני לא חשיבי ובטלי. וללישנא דרב היי גאון זצ"ל, התם אחשביה הכא לא אחשבינהו. נמצא, מכילה ומכיסתהא אנו למדין דמתעטף אדם בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא מפני הציצית שהוא משאוי חייב אבל אם אינה מצויצת כל עיקר מותר להתעטף ולצאת בה ואינה צריכה לקשר. ומה שכתבת, דכשאינה מצוייצת כהלכתא דמהניא בה שתי תפירות, היכי מהני בה תפירה, ואם תאמר מפני שמבטלן מטלית של ארבע קרנות שמשנה את קרנותיו, עדיין הציצית משאוי שאינו בטל לגבי ציצית דדעתו לתקנו, ואין דינו כחוט היוצא מבגדו של אדם או מן המקטורן [שבת ק"כ ע"א], שפעמים הרבה שיוצאין ממנה חוטין שאותם חוטין אינן חשובים ובטלין הם ואינו חייב בהם, ואע"פ שהדבר חמור, ואין מכוון לפרשו, מכל מקום אנו למדין, דטלית שאינה מצוייצת כל עיקר מותר לצאת בה מכילה וכיסתהא, וכשאינה מצוייצת כהלכתא לא מהני בה שתי תפירות. והראיה שהבאת מהתוספתא [כלאים פ"ה מ"ח], חלוק של צמר ופרפו בחוט של פשתן או של פשתן ופרפו בחוט של צמר או תפרן אסורין משום כלאים ויוצאין בה בשבת, דמשמע אי תפור אין, אי לא תפור לא, איכא למימר שחלוק הוא שנקרע דהיאך ילבשנו כי אינו מלובש, וכי דרכו של אדם לצאת בחלוק פרום, ונפרם מלשון [ויקרא י"ג] בגדיו יהיו פרומים שיהיו מקורעין והולכין, וגנאי הוא לו לצאת בחלוק פרום דילמא שליף ליה ואתי לאייתוייה ארבע אמות ברשות הרבים.
